ב-1982 רגע לפני שישראל החזירה את חצי האי סיני למצרים, עזבנו את הבית הקטן שלנו ליד שארם א-שייח ועלינו צפונה לגליל העליון. השארנו מאחור את החולות הלבנים של המדבר ואת הים האדום הצלול והיפה, אבל לא רצינו לוותר על חיים פשוטים ושקטים מוקפים בטבע פראי.
בהשראת תנועת הפרמקלצ'ר והחקלאות האורגנית בארה״ב ועם תמונות מרובינזון קרוזו בדמיונינו חלמנו על חווה קטנה בה נוכל לבנות את חיינו ולעבוד את האדמה בידנו. מקום בו נגדל ונייצר את המזון שלנו, נעבד חומרים מקומיים לחפצים שימושיים ונבנה מחומרים ופריטים ממוחזרים שנושאים קסם מעולם הולך ונעלם.
בעקבות חיפוש ארוך אחרי מקום מתאים התישבנו על המדרון הדרומי של הר כותר בגליל העליון והתחלנו מחדש. זה היה אז מדרון סלעי, חשוף ותלול ללא מים ורק עם שני עצי זית שנתנו מעט צל.
ב 18 החודשים הראשונים בנינו את בית האבן שלנו וחיינו באוהל מאולתר. גידלנו את הירקות שלנו בחלקה קטנה והשקינו עם מים שדלינו מבורות עתיקים במעלה ההר. אלו היו ימים ארוכים של עבודה קשה ולילות שקטים לאור ירח ונרות.
מהר מאד אנשים החלו להגיע, תוהים על פשר הכתם הירוק שהחווה נהיתה. ואנחנו תמיד אהבנו לארח אנשים ולחלוק איתם את צל העצים ואת התוצרת שלנו. ב-1990 החלטנו להפוך את דרך החיים הזאת הזו לעסק משפחתי
קטן ולבנות את הבקתה הראשונה שלנו. השנים חלפו והחווה התפתחה והבשילה, לאט לאט התווספו בוסתנים,
כרמים ובקתות חדשות. נכון להיום יש חמש בקתות יפיפיות בקדיתא.
לעיתים קרובות אנשים שואלים אותנו אם זה לא היה קשה לחיות חיים עצמאיים כל כך במקום כזה מרוחק ומבודד בייחוד בשנים המוקדמות. ואנחנו מודים שזה לא תמיד היה קל. האם חיים כאלו שווים את המאמץ?
כשתבקרו אותנו תוכלו אולי להציע תשובה בעצמכם.